סתיו בפאפוס: עונת האוכל, הג'אז והטבע שהמקומיים באמת יוצאים אליה

פסטיבל Seaside Street Food חוזר לכיכר המבצר מימי הביניים בפאפוס באמצע אוקטובר במהדורת הסתיו שלו: שלושה ימים, מהצהריים ועד שעה מאוחרת. הכניסה חופשית. משלמים על מה שאוכלים, ומנה עולה בדרך כלל בין מחיר קפה למחיר כרטיס קולנוע.

התפאורה עושה חצי מהעבודה. הכיכר נמצאת ממש מול המבצר מהמאה ה-13 בקצה הנמל: מצד אחד חומות מוארות, מצד שני סירות דיג שנוקשות במזח. בדוכנים יש סובלאקי וחלומי על הגריל, דגים טריים, מאפים קפריסאיים והפתעה של הרבה אוכל רחוב בינלאומי: אסייתי, מזרח-תיכוני, דרום-אמריקאי: שמבשלים אנשים שחיים בפאפוס כל השנה.

מה שהופך אותו למקומי הוא הקהל: עגלות, נערים על קורקינטים, זוגות פנסיונרים עם צלחת לוקומדס, חבורות בני עשרים שהגיעו ישר מהחוף. אף אחד לא מתלבש. כולם נשארים יותר ממה שתכננו.

הערה פרקטית: להחנות למעלה בעיר, מעל הנמל, ולרדת ברגל. הכביש שלאורך הים הופך לנהר איטי של מכוניות אחרי שמונה בערב.

הדבר המעניין ביותר בלוח הסתיו של פאפוס אינו על החוף אלא בעיר העליונה, בחאן של איבראהים: אכסניה עות'מאנית משוחזרת עם חצר אבן, כמה דקות הליכה מהשוק המקורה.

שם מתקיים בשני ערבי אוקטובר פסטיבל הג'אז הראשון Technopolis 20, עם רביעיות והרכבים מקפריסין ומחוץ לה: בערב הראשון סטנדרטים, בשני מוזיקה עכשווית ונסיונית. הכרטיסים בין 15 ל-55 יורו לפי המושב, והחצר מכילה כמה מאות אנשים לכל היותר: ובדיוק בגלל זה זה עובד. אתם קרובים מספיק לשמוע את הקונטרבס בלי הגברה.

זו גם סיבה טובה לבלות ערב בעיר העליונה, שהפכה בשנים האחרונות בשקט לחלק המעניין ביותר של פאפוס: השוק הישן, גלריות קטנות, בארי יין במבני אבן משוחזרים, מאפיות שנגמרות בעשר בבוקר. כאן אוכלים ושותים מי שגרים כאן, ולא ברצועה התיירותית שליד הנמל.

אם הכרטיסים נגמרו, באותה שכונה יש מוזיקה חיה כמעט בכל סוף שבוע גם בחורף. שאלו בכל בר ברחוב ניקודימו מילונה מי מנגן ביום שישי.

הקיץ בקפריסין דוחף את כולם למים. הסתיו פותח את כל מה שמעבר לחוף, וזה מה שחדשים כאן מפספסים באופן עקבי.

באמצע אוקטובר פסטיבל הטיפוס Cyprus Rock Climbing Festival משתלט על איניה, כפר הררי כארבעים דקות מפאפוס, בקצה חצי האי אקאמס. מגיעים מאות מטפסים והולכי טבע לשלושה ימים של סדנאות על צוקי הגיר, וגם טיולים, ניווט, תחרויות צילום, מוזיקה חיה בכיכר הכפר: ובפרט הקפריסאי ביותר: סדנת ציור על אבנים לילדים. לא חייבים לטפס: רבים באים בשביל תוכנית ההליכה והאוכל.

הנקודה הרחבה: פאפוס היא העיר הקפריסאית היחידה שבה אחרי עשרים דקות מהדלת אתם על שביל אמיתי. ערוצי אקאמס, קניון אווקאס, שביל החוף מעבר לחוף לארה שבו מטילות הצבים, מורדות הטרודוס עם הכנסיות המצוירות ודוכני הממתקים מאגוזים: הכול נעים שוב ברגע שהחום נשבר.

מי שבא מאירופה הצפונית מניח שעונת הרחצה נגמרת עם חופשת הקיץ. בפאפוס זה רחוק מהמצב. הים שומר על חום הקיץ עד נובמבר, וקבוצה קטנה וקבועה של מקומיים שוחה בחוף העירוני ובפארוס בכל בוקר בשנה, ואחר כך מתווכחת על טמפרטורת המים מעל קפה.

מי אוקטובר לרוב טובים ממי אוגוסט: אותו חום בלי ההמונים, האופנועי ים והתור למיטת שיזוף. חופי הדגל הכחול מגרוסקיפו עד קוראל ביי נשארים עם מצילים, רוב בתי הקפה על החוף פתוחים, וטיילת החוף מהנמל לקאטו פאפוס נעימה שוב גם בצהריים.

זה הקצב שמשכנע אנשים לעבור לכאן. לא גרסת החופשה של קפריסין, אלא יום שלישי רגיל בנובמבר שבו שוחים לפני העבודה ולובשים סוודר בערב.

סיור ההליכה החינמי Meet the Locals חזר לסתיו, בבקרים, בהנחיית תושבים ולא מדריכי תיירים. לחדש בעיר זה הדבר הטוב ביותר בחודש הראשון: שעתיים של היסטוריית העיר העתיקה, רכילות שוק ומידע פרקטי: איזו מאפייה, איזה קצב, באיזה רחוב לא להחנות: שאינו מופיע באף מדריך הגירה.

בכפרים, האמפיתיאטרון בטאלה מעלה מופעי מחול ותרבות תחת כיפת השמיים עד אוקטובר, עם תאריכים נוספים כשהכרטיסים נגמרים. תיאטרון Stage One באמבה מציג קומדיות באנגלית לקהילה הזרה הגדולה. חגיגות כפריות: ענבים, זיתים, יין, חרוב: מתקיימות בסופי שבוע בכל המחוז, ומוכרזות בשלט מצויר בפנייה ובפוסט בקבוצה ביוונית.

כך העיר הזאת מתקשרת באמת. ההרגל המועיל ביותר לחדשים: לעקוב אחרי שתיים-שלוש עמודי אירועים מקומיים ולהשלים עם זה שהערב הטוב ביותר של החודש יהיה משהו שנשמע עליו שלושה ימים קודם.

שבת מתחילה בשוק המקורה בעיר העליונה, הכי שוקק לפני תשע: עגבניות בטעם של עגבניות, לחם כפרי, זיתים מחבית, בן דוד של מישהו שמוכר דבש. אחר כך קפה בכיכר קנדי, כשבשולחנות הסמוכים מדברים יוונית, רוסית, אנגלית ויותר ויותר עברית ובולגרית.

לפני הצהריים שחייה. בצהריים ארוחה ארוכה במקום בלי תפריט ממולמן: בקאתיקאס ובפייה יש טברנות שמקומיים נוסעים אליהן. אחר הצהריים הפארק הארכיאולוגי באור נמוך, או שביל החוף, או שום דבר.

ואז הערב: פסטיבל האוכל, חצר הג'אז, פאניגירי כפרי או שולחן בחוץ בטברנה בנמל עם המבצר מואר מאחור. יום ראשון איטי יותר ולרוב מוביל להרים.

שום דבר מזה לא דורש תכנון, כסף או רכב עמוס ציוד. זה המוצר האמיתי של פאפוס, ובסתיו הוא הברור ביותר.

קחו מעיל קל ושכבה חמה לערבים, במיוחד אם אתם עולים לאיניה או לקאתיקאס, שם קר בכמה מעלות מהחוף. במפרצים הסלעיים נעלי ים משתלמות. בטברנות הכפריות הטובות ביום ראשון הזמינו שולחן: בסתיו משפחות קפריסאיות יוצאות לאכול, והן מזמינות.

מנובמבר יש גשם, בדרך כלל במקטעים קצרים שנגמרים בתוך שעות. הבתים כאן בנויים נגד חום ולא נגד קור. אם אתם רואים נכסים בסתיו, שאלו על חימום, בידוד ולאיזה כיוון פונה חלל המחיה. מרפסת דרומית היא ההבדל בין תשעה לשנים עשר חודשי חיים בחוץ.

ולכו לאירוע אחד שלא שמעתם עליו. בעיר בגודל כזה, החגיגה בקצה הרחוב שלכם היא בדרך כלל הטובה ביותר.